L'origine du nom Pisanté - nouveaux éclairages

 Le texte en hébreu est suivi de la version française.

שם משפחה פיזנטה. שורשיו. הפתחויות חדשות.

 

שנים ארוכות הסתובבתי סביב חידת שם זה. בצרפת, לא היו פיזנטים נוספים, זולת בני משפחתנו. כולם הגיעו מתורכיה, כמו סבי שנולד בעיר איסטנבול (אז קונסטנטינופוליס) ב 1894.

 

עם הגעתנו לישראל, בשנות השמונים של המאה העשרים, גיליתי לא מעט אנשים עם שם משפחה זה. בעיקר יוצאי תורכיה ובולגריה.

 

גם הכרנו ״רחוקי משפחה״ שלנו (אנחנו צאצאי יעקב פיזנטה, שהיו לו שני אחים, אברהם ויצחק) והם צאצאי יצחק. הם מבטאים את השם שלהם פיסנטה בגלל שבמקום לעבור דרך צרפת כפי שאנחנו עשינו, הם עברו דרך ארגנטינה ונהיו דוברי ספרדית. (בכל זאת, אפילו אם סבא שלי גדל באווירת דוברי לדינו (קרוב מאד לספרדית) הוא המשיך, ואיתו כל בני משפחתי, לבטא את השם פיזנטה, כלומר ב״ז״ ולא ב״ס״.

 

אבל גם אחרי שנחשפתי לעוד אנשים עם אותו שם משפחה, לא נפתרה החידה אודות השם.

 

בטקסט שכתבתי  ב 2020, אני העליתי השערה : מקור השם אולי איטלקי, ומי שעבר להתגורר באזורים לא איטלקיים ורצה להדגיש את שורשיו קרא לעצמו פיזנטה, כאילו מ״פיזה״ שבאיטליה.

 

לאחרונה התגלתה השערה (או אולי עדות) אחרת : חבר של מריאן ושלי שביקר בבית הכנסת הגדול שבעיר סופיה שמע באודיופון את ההודעה הזאת : ״ קהילת יהודי בולגריה מורכבת שלושה חלקים, אשכנזיים, ספרדיים ורומניוטים. הרומניוטים היו פעם הרוב אבל עם הגעת הספרדים בשעת הגירוש מספרד, הם נטמעו בין הספרדים, אך דאגו לשמור על שמותיהם : פילוסוף, קאלו, פיזנטה...״.

 

הנה התפתחות מהפכנית !

 

התפתחות שהובילה אותי לערוך מחקרון/חיפושים אודות זהות זו. 

 

מי הם הרומניוטים ?

 

הכחדתם ידועה מאד מפני שכל בני קהילת העיר יונינה ביוון נשלחו ביחד לאושוויץ ורק מעטים חזרו.

 

אבל כמעט כלום מופיע לגבי היווצרותם. ממתי יהודים אלה קיימים ? 

 

נדמה לי ששמם או זכרם הוצא לאור/הוחזר לאור עולם ההיסטוריה בעשר השנים האחרונות בלבד, ועל פי מקור אחד שנראה לי רציני מאד (חוקר צרפתי בשם Simon Claude Mimouni מ école pratique des hautes études אחד המכונים האקדמאים המוכרים ביותר בצרפת), פלג אחד מהעם היהודי שהוא מכנה אותם ״יהודים ססרדוטיים״ כלומר מושקעים בעבודת הקודש, למעשה לא זכה להרבה זיכרון קולקטיבי, על אף שהם היו מרובים למשל מהפרושים, שהיהדות המודרנית יוצאת מהם, מזוהה איתם.

 

יהודים אלה התפרשו מסביב אגן ים התיכון, עוד מלפני חורבן הבית השני והם התאפיינו בהטמעה בעולם הלא יהודי, למעשה בניגוד לזרם הפירושים. פילון מאלכסנדריה למשל שהוא דמות מפורסמת מאד היה כנראה אחד מהם והיה יהודי לא דובר עברית אלא יוונית. יוסף בן מתיתיהו היה גם כנראה אחד מהם, והביקורת המרכזית נגדו היא בגלל ״התרומנותו״, כלומר קבלת זהות רומית. נראה שיהודים אלה הם אלה שהובילו לתרגום השבעים, שלא התקבל בברכות על ידי הפרושים בין היתר. 

 

ד״ר ליאור גוטליב מאוניברסיטת בר אילן מלמד בהרצאה אודות ה״תרגום יונתן״, הנקרא גם תרגום ירושלמי, שהוא תרגום של התנ״ך לארמית, המיוחס בדרך כלל ליונתן בן עוזיאל, מתקופת חורבן הבית, שחלק ממנו נכתב בכלל לא בתקופת התנאים ולא בישראל אלא - להשערתו, כחמש עשרי מאות מאוחר מזה ובאיטליה, כנראה על ידי יהודי איטלקי.

 

יהודים אלה ייסדו את בתי הכנסיות והיו פעילים מאד ביצירת ספרות הפיוטים.

 

יהודים אלה, עם היווצרות האימפריה הביזנטית ( בין השנים 330 ו 395 לספירה, אחרי שהאימפריה הרומית התפצלה לשתיים) זכו בה למעמד של אזרחים סוג ב׳ וזה ההסבר הלשוני לשם ״רומניוטים״.

 

בכלל מסתבר שעד לגירוש ספרד, קהילות איטלקיות, מצריות, יווניות , בולגריות ותורכיות היו רומניוטיות. התזה הרווחת והמקובלת היא שעם הגעת מגורשי ספרד לבלקנים, הפכו אלה לרוב ויהודים רומניוטים הפכו ברצון או בעל כורחם לספרדים. ד״ר אליעזר פאפו מאוניברסיטת באר שבע, אדם בעצמו צאצא רומניוטי וכמי שכיהן שנים רבות כרב לקהילות בוזניה הרזגווין, נוטה לראות שנוצרה התאמה בין הספרדים לבין הרומניוטים ושהם פשוט חברו יחדיו. נקודה זאת באה אולי לתרום להבחנה בין צדוקים, שעל פי רוב הדעות נעלמו אחרי חורבן הבית, חלקם הפכו לנוצרים, חלקם לשומרונים, חלקם הרבה שנים מאוחר מזה היוו הקראיים, לבין הרומניוטים שמצד אחד לא הסכימו לדעת הפירושים, אך מצד שני שמרו על יהדותם. יהדות קצת שונה.

פרוכת בבית הכנסת בקוסגונסוק

 

בבית הכנסת בסופיה, נאמר באודיופון שאותם יהודים שהיו פעם רומניוטים פשוט שמרו על שמות משפחה שהזכיר את זהותם הקודמת : למשל קאלו, פילוסוף….ופיזנטה.

 

לגבי שם משפחתי, חדשות אלה באות לשנות את מה שכתבתי לפני חמש שנים ב 2020 : השערתי אז שמקור השם הינו איטלקי, והיה של יהודים שהתגוררו בשכונה הפיזאנית (אחד משלושת הרובעים האיטלקים שהיו אז, שכונה וונציאנית, שכונה ג׳נובאית ושכונה פיזאנית) של קונסטנטינופוליס עד לשריפה הגדולה שארעה בשנת 1200 בערך, ואז אלה שהצליחו להימלט עברו לגור בשכונות היהודיות האחרות ונוצר להם שם פיזנטה, כיאה לאלה שהגיעו משכונת הפיזנים…

מסגד באורטקוי, מקום יחיד בעולם בו מסגד, בית כנסת וכנסיה עומדים זה בצד זה.

 

השערה זו היתה מצומצמת מדי ולא לקחה בחשבון לא את הפיזנטה מבולגריה, לא מישראל ולא מיוון. נוסף על כך, על אף שהיסטוריונים רציניים כגון ד״ר מינה רוזן מאוניברסיטת חיפה, או ד״ר אבשלום קור אישרו את הקשר בין השם פיזנטה לאיטליה, יהודים איטלקים אחרים מעלים בדבר ספק : אין הגיון לנוכחות ה״ט״ בשם. אם אדם הגיע מהעיר פיזה שבאיטליה, שמו יהיה פיזאני ולא פיזאנטי, טוענים הם.

 

נראה אכן שהשם פיזנטה לא פחות מזכיר, מבחינה פונית, ביזנטיום מהעיר פיזה. וההסבר שהגיע מבית הכנסת של סופיה מאד מסביר גם את היווצרות השם וגם את ריבוי המשפחות שנושאות שם זה. נוסף לכך, הוא מהווה עדות וזה מעלה את הדיון מרמת ההשערות לרמה של עדויות.

 

נוסף על כך, באתר אינטרנט אחד בו מתוארת היסטוריית הכפר קוזקונג׳וק, הכפר בו נולד סבי, שנמצא בצד האסיאטי של הבוספורוס ושהיום חלק מהעיר איסטנבול, כתוב שנוכחות היהודים במקום עתיקה ביותר, הרבה שנים לפני הגעתם של יהודים ספרדיים למקום. כתוב גם שתמיד היה קשר בין המקום לבין ארץ ישראל. אינני יודע אם אפשר להסיק מזה שמקור השם פיזנטה הגיע רק מקוזקונג׳וק, אבל כאמור סבא שלי נולד בקוזקונג׳וק, וקראו לו ולמשפחתו פיזנטה…דבר שכנראה אומר שסבא שלי צאצא למשפחת יהודים שחיפשו להדגיש את מקורותיהם במקום, עת הגיעו הספרדים.  

 

Au fil de longues années, je me suis interrogé sur l’origine de ce nom. 

 

En France, il n’y avaient de Pisanté que les ressortissants de ma famille. Tous étaient venus de Turquie, comme mon grand-père, né en 1894 à Istambul (alors Constantinople).

 

Arrivé en Israël, je découvris d’autres Pisanté. Certains le déclinaient un peu différemment. En français Pisanti, en hébreu en intercalant un « aleph » entre le z et le n, d’autre enfin le prononçaient Pissanté.

 

Ces derniers sont d’ailleurs de notre famille proche : nous sommes les descendants de Yaakov Pisanté, mon arrière grand-père, et ceux-ci descendent de Ytshak, frère de Yaakov. Eux vivent en Israël mais sont passés par l’Argentine tandis que notre branche passait par la France.

 

J’ai découvert ici en Israël des Pisanté turcs de Smyrne, de Rhodes, de Grèce, de Jérusalem, et aussi de Bulgarie.

 

Et c’est de Bulgarie que tomba une nouvelle : dans le tour guidé de la synagogue de Sofia en Bulgarie, on peut entendre dans l’audiophone, ou lire à l’écran que la communauté juive de Bulgarie a trois branches : des ashkenazes en petit nombre, des séfarades et….des romaniotes. Ces derniers, ajoute le speaker, se sont fondus parmi les séfarades après l’exil d’Espagne en 1492, mais ils ont gardé leur identité dans leurs noms de famille, par exemple Kalo, Pilosof ou…Pisanté !

 

J’avais toujours eu l’intuition de ne pas descendre de juifs arrivés en Turquie après l’exil d’Espagne. Impression confirmée par la liste de noms de famille publiée par l’Espagne il y a une ou deux décades, de juifs pouvant prétendre à la nationalité espagnole. Le nom Pisanté ne figurait pas sur la liste.

 

Par contre, j’avais fait une tentative du côté italien, du fait de la similitude Pisanté-Pise, et du fait que mon analyse ADN m’avait gratifié de 9% d’origines italiennes. Mais des italiens interrogés démentaient ce lien : un originaire de Pise s’appellerait Pisani (il y en a), pas Pisanté. D’où surgirait ce t ?

 

Voici donc que s’ouvrait une nouvelle piste : la piste romaniote. 

 

Qui sont/étaient ces romaniotes ?

 

On trouve sur internet et dans les livres d’histoire les récits de leur disparition : la communauté romaniote de Ioanina en Grèce a été déportée en masse et ne sont revenus d’Auschwitz que quelques 180 personnes. Il y a aujourd’hui quatre synagogues romaniotes, une à Ionina qui ne se remplit qu’une fois l’an, une à New York, une à Jérusalem grande comme un dé à coudre et une désaffectee dans la vieille ville de Jérusalem.

על קיר בית הכנסת הרומניוטי בירושלים

Sur le mur de la synagogue romaniote à Jérusalem

 

Mais, avant leur disparition, qu’en est-il de leur création ? qui étaient donc ces romaniotes ? En cherchant dans la littérature historique moderne (post 2010, en particulier dans le volume 14 du livre collectif universitaire de Shulman et Strumsa  « Jews in Byzantium »  , et dans "le judaïsme ancien du VIè siècle avant notre ère au IIIè siècle de notre ère : des prêtres aux rabbins" de Simon Claude Mimouni, ainsi que dans les recherches et conférences de Eliezer Papoo, de Lior Gotlib) on trouve de plus en plus apparaître ce nom, qui ne figurait pas au vocabulaire des récits historiques sur lesquels nous avons grandi, que ce soit au talmud Torah ou au lycée, ou à travers la lecture des ouvrages de référence (le monde juif de Cecil Roth, l’encyclopédie de l’histoire juive initialement publiée en hébreu en 1986, édition française chez Liana Levi- le scribe, l’histoire d’Israël de S.W. Baron).

 

Le mot « romaniote » signifie « citoyen romain de niveau inférieur » et renvoie au statut octroyé aux juifs par les romains, apparemment à partir de la scission de l’empire, qui correspond à la création de l’empire romain oriental (ou byzantin), dont Constantinople (du nom du premier empereur Constantin) était la capitale.

 

Nombreuses recherches en divers secteurs, historiques ou autres ou par exemple en secteur religieux, c’est à dire concernant les pratiques religieuses, font cependant remonter bien plus haut cette identité juive particulière : il y a de nombreux signes de présence juive en dehors d’Israël, autour du bassin méditerranéen, pendant la période du second temple ( - 516 à + 70), et Adin Steinzaltz dans son ouvrage sur le livre de prière, fait remonter le rite « romain » (ou romaniote) à la période du premier temple !

 

 

Il semblerait que cela soit aux romaniotes, qui paraissaient favorables à la résidence au sein des nations, que l’on doit en particulier la première traduction de la Bible en grec.

 

Mimouni ne parle que très peu de juifs romaniotes, mais il décrit une fraction du peuple (qui aurait été la plus nombreuse) qu’il nomme les judéens sacerdotaux ( qui paraissent être les origines de ceux que l’on appelle plus tard romaniotes), qui sont liés aux deux temples qui fonctionèrent en Egypte (temple de Kunio et temple d’Onias), parmi lesquels Philon d’Alexandrie et Flavius Josephe auraient été les plus célèbres, et qui se caractérisaient par l’attachement au rite plutôt qu’à l’étude (développée et placée au centre du judaïsme par les pharisiens).

 

Ces judéens sacerdotaux auraient été à l’origine de la création de la synagogue, et de l’importance accordée aux chants (piyoutim  - mot dérivant du grec « poète »).

 

Historiquement, il semble que les romaniotes aient pu être ceux qui ne cédèrent ni aux pharisiens, ni au christianisme, qu’ils se soient surtout développés en Egypte, en Italie, en Grèce, Bulgarie et Turquie (c’est à dire dans l’empire byzantin)  et que leur identité ainsi que leur rite de prière aient été phagocytés par l’exil des juifs d’Espagne, qui sont arrivés dans ces pays, et dont le rite est devenu majoritaire.

 

C’est ce que poursuit le speaker de la synagogue de Sofia : les romaniotes sont devenus sefarades…et ont gardé le souvenir de leur première identité à travers leurs noms de famille.

 

Pour le nom Pisanté, cette nouvelle vient modifier - tout en la renforçant quelque peu - ce qui était mon hypothése, rédigée en 2020 : je faisais remonter le nom Pisanté à l’incendie suivi de la disparition du quartier Pisan de Constantinople et à la relocalisation de ses ressortissants dans d’autres quartiers de la ville en adoptant un nom désignant leur provenance.

 

Cette hypothèse était trop étroite. Il semble qu’il faut plutôt rattacher Pisanté à Byzance, en particulier du fait de l’étendue géographique du nom à travers tout l’empire byzantin (il y a donc des Pisanté turcs, bulgares, palestiniens…) et considérer que le nom signifie « nous sommes des juifs qui résidaient à Byzance (l’empire romain oriental) avant l’exil des juifs d’Espagne ».

 

Sur un site internet décrivant l’historique de Kuçguncuk, on peut lire que la présence juive y existait déjà du temps de l’empire byzantin, que le lien entre les juifs de Kuçguncuk et Jérusalem était toujours très vif, et qu’une synagogue y fut construite sur l’ordre du Sultan, avec l’arrivée sur place des exilés d’Espagne. Ce détail vient apporter comme une « preuve » : on peut facilement imaginer que des juifs byzantins, romaniotes, sur place depuis un certain temps, se voient attribué - ou choisissent de s’attribuer - le nom Pisanté, pour se distinguer de ces juifs sefarades recemment venus s’installer dans la localité.

 

Cela confère à ce nom une réelle ancienneté, le premier porteur du nom connu par moi, et largement évoqué dans mon texte de 2020 étant rabbi Moshé Pisanté, ce « rabbin de grands chemins », assassiné par des brigands turcs, auteur de nombreux livres (celui sur la fête de Pessah’ ayant fait l’objet de plusieurs recherches universitaires), et natif semble-t-il de Jérusalem, en 1540 approximativement.

 

Je ne peux établir que Kuçguncuk serait l’endroit où le nom Pisanté vit le jour, mais j’y vois une certaine potentialité.