מרדכי פיזנטה, שורשיו וקורותיו מקונסטנטינופוליס ועד לירושלים . Mordokhaï Pisanté, juif turc né à Constantinople, décéde à Jérusalem. Origines et histoire de vie.

Ce texte hébreu français en trois parties raconte dans un premier temps l’histoire de Mordokhaï, qui fut mon grand-père, et décrit sa vie et les traits de sa personnalité.

Dans un second temps, le lecteur trouvera certains éléments de l’histoire des juifs d’Istanbul (alors Constantinople), et du lien entre cette histoire et l’origine du nom Pisanté.

 טקסט עברי צרפתי זה מספר על פני שלושה חלקים את סיפור חייו ואת מאפייני אישיותו שך מרדכי פיזנטה שהיה סבי. בחלקו השלישי הטקסט גם יחקור את מקורות שמה של משפחה זו, וזה יוביל את הקורא ללמוד גם על היסטוריית יהודי תורכיה.

 Premier chapitre

פרק ראשון

בפורים של שנת תרס״ג - או שמא היתה זו תרס״ד - נולד ילד נוסף ליעקב וסולטנה פיזנטה (או שמא יש לכתוב פיזנטי ? או פיזנתי ? או פיזאנטי ?) תושבי קוסגונצ׳וק. לילד קראו מרדכי לכבוד החג. הוא היה סבי. 

 En 1893 - ou 1894 ? - aux alentours de la fête juive de Pourim, naissait dans

le quartier Kuçgunjuk à Constantinople, un enfant que Yaakov et Sultana Pisanté choisirent de nommer Mordokhaï, en reférence au personnage central de la fête .Il fut mon grand-père.

אם קוסגוצ׳וק נבלע מאז לתוך אוסקודר, שעצמה הפכה להיות השכונה האסיאטית של העיר איסטנבול, הוא היה אז כפר קטן, על שפתו האסיאטית של הבוספורוס, הלא אינו הוא הסמבטיון, אותו נהר אגדי שעובד כל ימות השבוע ונח ביום שבת. נהר ציורי וגם ההיסטוריה של האזור בעלת היבטים ששגוניים ועשירים. החל משמו של הכפר אשר הינו בעל משמעות לשונית משמעותית. יש שאומרים שמשמעות השם היא ״עורב קטן״, ויש שאומרים שהיא : ״אשנב עם סורגים לעולם״ , שם ציורי למקום ממנו רואים את אירופה אך ללא גישה ישירה אליה. מהכפר, רואים את העיר איסטנבול (פעם קונסטנטינופוליס) ועד לארבעים שנים האחרונות, לא היה גשר בין אסיה לאירופה ושנים ארוכות, מי שהיה שם רק יכל לחלום על מה שראה בעיניו.

 

Kuzkunjuk (que l’on trouve aussi orthographié Kuçgunzuk) était alors un village, à forte population juive. Le lieu existe toujours et est aujourd’hui intégré à Uskudar, localité devenue le quartier asiatique de la ville d’Istanbul. On trouve encore là-bas deux synagogues en activité, et un important et ancien cimetière juif, dans lequel est enterré Bekhor Pizanté, frère aîné de mon grand-père.

Le nom Kuzkunjuk signifie « petit corbeau » mais aussi « fenêtre pourvue de barreaux », cette deuxième signification paraissant l’expression de ce qu’ont pu longtemps ressentir ses habitants. De là-bas, alors qu’on est en Asie, on voit l’Europe, Constantinople, qui fut capitale de trois empires, et on n’y a pas accès. Ce n’est qu’entre 1970 et 1973 que fut construit le premier pont qui rattachait l’Asie a l’Europe. Kuzkunjuk est aux pieds de ce pont.

 

Istanbul vue depuis Kuzkunjuk....איסטנבול כפי שניתן לראותה מקוסגונג'וק

Le  parokhet dans la synagogue      פרוכת בבית הכנסת

Mais revenons sur Mordokhaï Pisanté.

 

היו לזוג מספר ילדים מכובד, שאבל לא זכו אלא שבעה מתוך השנים עשר שנולדו, להגיע לגיל הבגרות. אולי בפרט זה טמון מקור נחישותו של בכור, הבכור מבין שנים העשר, ללמוד רפואה ?

 

יהודי תורכיה היו ועדיין הינם מאד נאמנים לאימפריה ולסולטן. הם חיו בתנאים יחסית טובים ואת ילדיהם, שלחו יעקב וסולטנה לבתי הספר הטובים של העיר איסטנבול, ושאפו לשלוח אותם ללמוד במקומות טובים. בכור נסע לפריס ללימודי רפואה, ונשאר שם שנים ארוכות, בין היתר בגלל שמלחמת העולם הראשונה פרצה לא הרבה זמן אחרי יציאתו. לא היה קל להיות אזרח תורכי בצרפת בזמן מלחמה זו, שתורכיה היתה בצד גרמניה, אויבה המסורתי של צרפת.

 

Yaakov et Sultana eurent douze enfants mais dont seuls sept atteignirent l’âge adulte, détail qui est peut-être à l’origine de la détermination de leur aîné Bekhor de devenir medecin.

 

La situation des juifs turcs, traditionnellement protégés par le sultan était assez bonne et Yaakov et Sultana avaient à coeur que leurs enfants étudient dans de bonnes écoles.

 

Bekhor s’en alla étudier médecine à Paris, Mordokhaï fit ses études au lycée allemand (école autrichienne?) de Constantinople.

 

La première guerre mondiale éclata. Bekhor était un turc à Paris, tandis que la Turquie était alliée de l’Allemagne, ennemie de la France. Mordokhaï, encore en Turquie, fut mobilisé et servit comme interprète dans l’armée allemande.

 

בזמן מלחמה זו, מרדכי כבר היה בן 19 - או שמא 18 בלבד, והוריו רשמו אותו לרשויות בשנה איחור, במטרה לקצר את שרותו הצבאי ?- והוא נקרא לשרת כמתורגמן : מרדכי היה טוב בשפות זרות, והוא גם סיים את לימודי התיכון בגמנסיה הגרמנית של איסטנבול. הוא שרת למעשה למען הגרמנים, תרגם בינם לבין התורכים.

 

בסוף המלחמה, ובעקבות העובדה המצערת של הפסד גרמניה במלחמה, גם נפגעה האימפריה האוטמנית ונוצרה כתוצאה מכך סיטואציה מעוררת חרדה עבור יהודי תורכיה : האם רשויות תורכיה החדשה, והחילונית, ימשיכו לשמור על היהודים כפי שהסולטן התפאר תמיד שיעשה (על אף שלא תמיד עשה עד הסוף...)?

 

משפחת פיזנטה החלה לברר אצל בכור את אופציית הגירתה לפריס. הוא כנראה סידר להם תנאי קליטה מסויימים, כך שהם כולם נסעו, סולטנה, האם שנותרה אלמנה מאז 1912, וחמשת הילדים הלא נשואים ושנותרו בתורכיה. בן נוסף, שמעיא, אף הוא היה כבר בצרפת, ובכור לפתע חזר להתישב בעיר מולדתו, שבינתיים הפכה לאיסטנבול, והחל לתקן את מצב התמותה שפקדה את הקהילה ואת משפחתו. הוא נשאר כרופא נשים ומיילד של הכפר עד מותו בשנת 1939. בנו ז'ק עבר אף הוא לפריס והקים בה משפחה, בתו סוזן, נשארה לידון באיסטנבול והצאצאים שלה מתגוררים עד היום בתורכיה.

 

La fin de la guerre et la défaite allemande provoquèrent le démembrement de l’empire ottoman, Constantinople devint Istanbul, les juifs ne pouvaient plus compter sur le sultan pour les protéger et la famille Pisanté, comme bon nombre de juifs turcs, chercha où poursuivre sa route. Bekhor parvint semble-t-il à mettre en place une infrastructure qui les séduit, et en 1920, Sultana devenue veuve déjà depuis 1912, accompagnée de ses cinq enfants (Bekhor et Shemaya étaient à Paris) s’embarqua sur l’orient express en direction de la capitale  française.

 

photo prise à Kuzkunjuk avant le départ pour la France.   תמונה שצולמה בקוסקונג'וק ערב ההגירה לצרפת

Bekhor finissait alors ses études et peut-être porté par le devoir, repartit devenir le principal médecin accoucheur de Kuzgunjuk jusqu’à sa disparition en 1939. Son fils Jacques partit aussi s'installer à Paris tandis que sa fille Suzanne restait auprès de lui à Istanbul, où ses descendants demeurent encore aujourd'hui..

 

Bekhor et Louna Pisanté, avec Mimi (approx. 1938) בכור ולונה פיזנטה, עם נכדם מימי

La branche française de la famille Pisanté élut domicile à Bois-Colombes en région parisienne.

מרדכי היה הפעיל מכולם. הוא למד צרפתית במהרה, והקים עסק קטן לאספקת חומרי גלם ליצירת נעליים. הוא גם פנה לשדכנית, שאולי הכירה את גברת לורטה, דודתה של מריה וויינברג, שזה עתה עברה מאנגליה עם אחותה ואימה, והתחתנו ב 1924 בפריס מרדכי התורכי עם מריה הפולניה.

כעבור שנה נולדה להם בת, סוזן, וכעבור ארבע שנים נוספות נולד להם בן, לו הם קראו הנרי, עם שם שני יעקב, לזכר הסב המנוח.

 

Mordokhaï était le plus actif de la fratrie. Il apprit rapidement le français, créa une entreprise de fournitures pour chaussures, « Tapic » (acrostiche de « Tous Articles Pour l’Industrie de la Chaussure ») et se mit en quête d’une compagne. Quelqu’un lui fit connaître une certaine Maria, récemment immigrée de Pologne après dix ans passés en Angleterre, et Mordokhaï et Maria se marièrent en 1924. 

Un an plus tard naissait Suzanne, en 1929, naissait leur deuxième enfant, un garçon qu’ils nommèrent Henry (à l’anglaise)-Jacques (en souvenir du grand-père défunt).

 

Cette deuxième naissance leur apporta la nationalité française - que Pétain devait leur retirer quelques douze ans plus tard - et la famille s’installa au 3 rue Pierre Demours dans le 17ème arrondissement.

 

La guerre leur fut catastrophique. Prévenus par des voisins en dernière minute ils échappèrent à la rafle du vel d’hiv. de julllet 1942, mais ils quittèrent alors Paris, en se séparant du fait de la judéïté de Mordokhaï, jugée trop visible et potentiellement dangereuse pour qui l’accompagnerait.

 

Il était seul à Grenoble quand Maria se fit prendre par les allemands le 1er octobre 43 à Nice.

 

Suzanne et Henry le rejoignirent, il y eut encore quelques péripéties quand dénoncé par son logeur il fut aussi arrêté mais il dut aux qualités épistolaires de sa fille sa libération et, la guerre achevée ils remontèrent à Paris.

 

Deux ans durant, ils espérèrent le retour de Maria dont ils avaient eu vent de la déportation vers la Pologne, se rendant presque au quotidien à l’hotel Lutétia où arrivaient au compte gouttes les déportés survivants. En 1970, avec la publication par Serge et Béate Klarsfeld des listes des convois, ils surent de façon précise quand Maria avait été assassinée par les allemands.

 

המשפחה התישבה ברובע ה 17 בפריס, רחוב פייר דמור 3, מרדכי הצליח לאט לאט להגדיל את היקף היצירה של העסק...אך פרצה מלחמת העולם השנייה...שהיוותה להם קטסטרופה. אחרי שהם ניצלו במזל ממבצע עצירת היהודים ביולי 42, הם ברחו לדרום צרפת, נפרדו מרוב פחד בגלל המראה היהודי לוונטיני המובהק של מרדכי, והתיישבו, האם והילדים בעיר ניס, מרדכי בעיר גרנובל, בפאתי ההרים. ב 1 לאוקטובר 43, נתפשה מריה על ידי הנאצים, והיא נשלחה קודם למחנה דרנסי שליד פריס, ובהמשך לאושוויץ, משם היא לא חזרה. שני הילדים (סוזן כבר בת 18 והנרי בן ה 14) חברו לאביהם, ועם סוף המלחמה הם חזרו לפריס, כל אלה בתוספות של עוד ועוד קשיים.

 

הם קיוו כשנתיים את חזרתה של מריה, היו מתיצבים באופן סדיר במלון לוטסיה, מקום אליו הגיעו הפליטים ממחנות ההשמדה, עד שהבינו שלא תהיה חזרה. עם פירסום רשימות משתתפי המסעות על ידי סרג׳ ובאט קלרספלד, (בשנות השבעים) נודעה להם האמת בוודאות.