pour accueillir Ouri. מילות ברכה לכניסת אורי

הטקסט בעברית נמצא מיד אחרי הטקסט בצרפתית

Jerusalem, 7 sivan 5776.

Les noms sont aux premières loges dans la paracha Bamidbar où apparait le premier recensement des enfants d'Israël dans le désert (on notera au passage le paradoxe que le livre Chemot traite principalement du désert, tandis que dans le livre Bamidbar, il y a trois recensements et profusion de noms et de nominations) et au long duquel sont nommées les figures principales d'Israël.

Il y a ainsi d'une part association de la personne et de son nom au niveau individuel, et d'autre part comme membre de la collectivité et du nom qu'elle y porte, qui lui y est donné. 

Puisqu'en fin de compte un nom est le résultat d'une nomination et qu'il y a toutes sortes de processus qui mènent à l'octroi d'un nom.

Est-on ainsi nommé du fait de notre aspect ? Du fait des qualités ou de particularités qui apparaissent, qui sautent aux yeux dès la naissance ? Ou en souvenir de telle ou telle personne ou de tel ou tel  évènement ? 

Betsalel, le célèbre signataire du Sanctuaire, ayant donné trois mille ans plus tard son nom à la principale école israélienne des arts, aurait ainsi selon une source talmudique été nommé en référence à ses qualités. Qualités qui apparurent précocement pour le moins puisque le dit Betsalel aurait accompli le Sanctuaire à treize ans à peine..

Et le talmud ne se prive pas de se vanter puisque l'histoire est suivie de la question : "et comment sais-tu qu'il avait treize ans?" et de la réponse à la question (qui dépasse le cadre de notre propos. Voir Sanhedrin 69:).

Betsalel est dans la tradition le fils de Ouri..dont il est le seul acte connu.

Ouri -biblique - est celui qui donne naissance à un architecte-décorateur de réputation multi millénaire ! Tout le monde n'a ainsi pas le mérite d'avoir été inclus dans le Livre des Livres.

Il est celui dont le fils laisse apparaître ces qualités dès la naissance, à moins qu'il n'ait été celui qui sut voir les talents innés de son fils encore aux premiers instants.

Ce qui serait peut-être la raison que ce nom "ma lumière" lui ait été donné. En référence à certaines qualités d'effacement personnel au profit de son prochain, comme si sa lumière était d'être source d'éclairage, comme si était "ma lumière "celui qui projette la lumière, celui qui me permet de voir.

Mais pourrait-on aussi être conditionné par le nom que l'on porte, qui nous a ainsi été octroyé ? Ne manquent pas les exemples d'enfants qui ont, à travers leur nom, en quelque sorte "agi" l'inconscient de leurs parents.

La meguila Ruth que l'on a lue le lendemain de la nomination d'Ouri Yossef, fils de Elie et Ayala, petit frère d'Éviatar et de Yahav, met justement en lumière comme des essais de réponse à ces questions autour de la nomination, autour de la part du nom dans le rôle joué sur terre par l'individu.

Ruth serait ainsi à la fois le prototype de la conversion spontanée au judaïsme, et prédestinée à l'être, à en croire le midrach (Ruth rabba) qui "sait" que Boaz devient veuf précisément la veille de l'arrivée de Ruth en terre de Yehouda. De la même manière que la tradition considère les convertis comme habités d'âme ayant entendu le don de la Torah, ayant assisté au premier Chavouot de l'Histoire juive.

Chavouot et l'histoire de Ruth (ou Avraham) représentant les trois manières d'accession à l'identité : on devient qui on est, d'après le modèle véhiculé par le judaïsme, par l'alternative ou la conjugaison d'évènements déterminants, par l'initiative personnelle ou par volonté extérieure à soi.

Nous vivons dans un siècle qui a amplifié en nous l'adhérence au deuxième mode, mais nous ne faisons pas pour autant fi des deux autres, et Ouri a donc pour l'instant accédé à ses premiers pas d'identité, comme beaucoup de ses pairs, par effets conjugués du premier et du troisième mode.

Il a eu le privilège supplémentaire que tout ceci se passe conjugué à Chavouot.

Ouri sera donc qui il sera. Mais il a déjà dans ses bagages d'avoir un illustre ancêtre, qui sut engendrer un grand artiste, outre ce qui se laisse déjà apercevoir chez ce tellement petit personnage qui, comme ses frères et soeurs, est encore déplacé dans...une bassine.

Fasse le ciel qu'il soit tout ce qui pourra lui être donné de devenir, par l'interaction des mitzvot, de ses bonnes actions, et de tout ce qui l'accompagnera dans la vie.

סיוון תשע״ו ירושלים.

שמות פרטיים ״חוגגים״ בספר במדבר, בו נמנים בני ישראל שלוש פעמים, בשמותיהם של ראשי השבטים ומשפחות ישראל ( באופן פרדוקסלי, שמות תופשים מקום מרכזי בספר ״במדבר״, בו בזמן שמדבר הוא המקום של ספר ״שמות״...)..

איש הרי נושא שם ככלי המבטא את זהותו, כאשר שם הינו גם ביטוי אישי וגם חברתי של הזהות, וכאשר ישנן מספר דרכים להגיע לגיבוש הזהות.

בכמה נהיה האדם מי שהוא פרי זהותו ומעשיו, ובכמה השם שניתן לו מכונן את הזהות שלו ?

בצלאל למשל מקבל לפי התלמוד את שמו לאור תכונותיו. הוא הרי בונה את המשכן, ומוריש את שמו לבית הספר לאומנויות הדגול של מדינת ישראל, כשושת אלפים שנה מאוחר יותר.

ואורי - אביו התנכ״י - הוא זה שנתן לו שם זה וזה המעשה היחיד שהמסורת זוכרת לו. אורי - שהוא ״האור שלי״ תיפקד כנראה בעיקר כבעל יכולת לראות ולהראות את התכונות. כשמו כן הוא. תכונה מרשימה - ומוצלחת אם השם עוד נזכר לאורך כל כך הרבה שנים ונכנס ל״ספר הספרים״.

ומי נותן לאורי את שמו ? בתורה הוא הבן של חור - אבי אבות הנבואה - ושל מרים הנביאה. 

במשפחה שלנו, באופן צנוע הרבה יותר, הוא הבן של אילה ואלי, ואחיהם הקטן של אביתר ויהב.

והוא קיבל את שמו בעקבות אירוע מכונן ידוע, שהתרחש ערב שבועות, ערב היום בו מסופר סיפורה של רות המואביה, המסמלת את ההצטרפות הוולונטרית והספונטנית לעם ישראל.

על פי חג שבועות, נהייה אדם יהודי באופן משולב, פרי שלוש דרכים עיקריות. פרי השם שנתנו לו הוריו, דרך הקולקטיב שמקבל את התורה בהר סיני בחג השבועות, דרך כוונתה של ההשגחה העליונה, ודרך היוזמה והכוונה הפרטית, בעקבות רות או אברהם אבינו.

ועל פי מגילת רות אדם נושא שם בהתאם לתכונותיו, כפי שאומרת נעמי בחזרתה הביתה, עת התושבים והשכנים מזהים אותה :״אל תקראנה לי נעמי קראן לי מרא כי המר שדי לי מאד״ ( רות א, כא), כביטוי ספונטני למה הוא חווה.

על אף העדפתנו המודרנית לדרך האישית והספונטנית, אין אנו שוללים את הדרכים הנוספות, כך שאורי הרך הנולד יהיה באופן חלקי מי שיחליט להיות כש״גדול יהיה״, אך הוא כבר ״נושא עימו״ - בזכות הוריו, ובזכות עיתוי לידתו והכנסתו לברית של אברהם אבינו - מטען עשיר, של אדם שבפוטנציה יוכל להיות ״אור״, נותן אור, מביא חדשות, יצירתיות ועוד.

בינתיים, כאחיו, והודות לקומתו הזעירה, הוא עדיין מתנועע...בגיגית.

שיחיה ויגיע בשלום ובבריאות למצוות, לחופה, תוך מעשים טובים.