Appel à rompre le silence. קריאה לראשי העם

טקסט בעברית בא אחרי הגרסה הצרפתית

La pilule est terriblement indigeste. Et elle semble ne pas avoir passé. C'est le silence sur les ondes.

Silence de l'information officielle, sous interdiction de publication, silence des penseurs et des rabbins, apparemment sous effet de stupéfaction.

Ce n'est pas le silence des détracteurs qui ont déjà écrit sur tous les murs que « ce n'est pas étonnant comme crime », « c'est bien à la manière des juifs », et ce n'est pas le silence de la rue arabe, qui se retrouve déchaînée, de haine, de rage, de victoire, de revendications.

Pour cette rue et pour les détracteurs sus nommés, le triple assassinat est déjà oublié depuis longtemps. Les hébreux sont coupables, et en tant que juifs, et en tant qu'occupants, et rien de cela n'a quoi que ce soit à voir avec les évènements des semaines précédentes.

La vérité est qu'effectivement cette pilule, que des juifs israéliens portant kipa viennent d'assassiner un adolescent arabe de la pire et la plus sauvage manière, n'a rien à voir avec ces événements.

C'est un drame qu'aucune actualité antérieure ne saurait justifier. C'est un échec grave d'éducation, de transmission d'identité.

Là est le fondement de l'identité juive : prendre sur soi de respecter la Torah, c'est à dire se comporter comme le recommande et l'exige la Torah, même quand les instincts, les évènements et les sentiments semblent exiger le contraire.

Le fondement suivant est que le père juif a surtout obligation d'enseigner cela à son enfant, et le fondement suivant est que c'est sur la façon dont se comporte son enfant qu'il doit se juger.

C'est vrai pour le juif qui vit partout dans le monde, c'est vrai au centuple pour le juif qui participe à l'établissement d'une société juive, en Israël qui plus est.

Le débat sur les circonstances est obsolète. Rien ne justifie de se comporter ainsi. C'est pire que le cas Ygal Amir, qui d'une part a tué un juif, et d'autre part a cru agir au nom d'un principe de halakha. C'est pire que le cas Baroukh Goldstein qui lui aussi a agi au nom d'une idéologie.

Les assassins de cet adolescent sont ce que la société israélienne a su aussi produire : des délinquants dénués de jugement et ne sachant agir qu'au rythme de leurs instincts.

Ils sont une partie du miroir de notre société , et il ne nous appartient uniquement de les juger puis de les détruire ( des voix rabbiniques se sont faites entendre dans ce sens), il nous appartient surtout de nous occuper du principe au nom duquel ils ont réclamé la peine de mort. ' וביערת הרע מקרבך״ . Extraire le mal d'entre le sein de la société ne veut pas dire mettre à mort tel ou tel individu, ce serait trop facile. 

Extraire le mal consiste à oeuvrer au chapitre éducatif, et social, et politique pour que de pareilles situations ne se produisent pas.

La société d'aujourd'hui a permis que ceci se produise et c'est à elle de faire en sorte que cela n'ait plus jamais lieu.

Les parents des trois adolescents juifs assassinés le mois dernier qui se sont illustrés d’une conduite exemplaire, de morale, de retenue, de dignité et d’altruisme méritent plus que la considération, il suscitent l’admiration, ils sont le reflet d’une partie de la société qui existe elle aussi, mais ils ne sont pas aux avant postes.

La société et ceux qui déterminent sa santé et son niveau, ce sont les individus, mais ce sont non moins ses dirigeants, politiques, hommes et femmes d'état, juges, policiers, soldats, enseignants, ceux qui sont en première ligne.

Ceux-là n'ont à accuser personne. Ceux-là ont peut-être à faire amende honorable mais c'est l'affaire privée de chacun. Ceux-là ont surtout à prendre la mesure de leur responsabilité pour la suite des évènements.

Un président déviant sexuel, un premier ministre corrompu, un grand rabbin d'Israël les deux à la fois, un haut gradé de la police ayant succombé aux pots de vin, ont des effets désastreux sur le niveau d'une société entière.

Ils doivent payer pour leurs propres fautes, et je suis fier de vivre au sein d'une société qui jugent ces gens et n'a pas peur ni de les condamner ni de mettre les peines à exécution, mais cela n'est suffisant que si leur jugement irradie, que si l'appareil produise aussi la réparation. Si le suivant qui reçoit le poste est aussi corrompu que celui qui en a été chassé, ne servait à rien de le destituer.

Le communisme avait inventé l'auto critique, dont le stalinisme a montré la faiblesse : on attend de l'individu qu'il fasse son auto critique dans la société socialiste normale, et on aboutit rapidement à le torturer pour qu'il avoue ses fautes dès que le système se stalinise.

On a appris de Lévinas, qui disait ne l'avoir appris que de la Torah, que le mot clé n'est pas l'auto critique mais la responsabilité, pour soi-même aussi mais avant tout pour autrui.

La Torah nous apprend - par l'intermédiaire du talmud - que si le meurtrier involontaire est envoyé en exil dans la ville de refuge, son maître doit être exilé avec lui.

J'attends des enseignants des coupables de l'assassinat de l'adolescent de Shouafat qu'ils prennent la parole.

J'attends de Katsav qu'il cesse de plaider son innocence mais qu'il trouve le courage de se regarder en face et de regarder celles dont ila abusé.

J'attends de Olmert qu'il cesse de mettre tout en oeuvre pour passer le moins de temps possible en prison, et qu'il dise : j'ai reçu des pots de vin.

Hokeakh tokhiakh et' amitekha. Notre Torah interpelle l'individu et lui demande de prendre ses responsabilités envers autrui.

הצפרדע בלתי אכיל. כל כך לא ניתן לבלוע אותו שהמצב הכללי הפך לשתיקה רועמת.

שתיקה של התקשורת הרשמית, תחת צו איסור פרסום. שקט בעיקר של הוגי הדעות, הרבנים והאינטלקטואליים. 

איפה ישעיהו לייבוביץ ? איפה אבי רביצקי ? איפה דוד הרטמן ? אבל מוטב לשאול איפה הרב הראשי ? איפה פרופסור לורברבאוים ? פרופסור אסא כשר ? איפה פרופסור גל נור ? איפה רענן קולקה ? איפה יולנדה גמפל ?

שונאי ישראל אינם שותקים. הם מיד כתבו על כל הקירות ש"זה בדיוק מאפיין יהודים". הרחוב הערבי אינו שותק, אלא שהוא רועש, צועק, מתלהם.

אין זה מפתיע אבל אין זה העיקר.

העיקר הוא שמה שקרה הוא כשלון. כשלון חינוכי, כישלון לאומי.

אם יהודים צעירים – בשולי החברה הדתית, חוללו כזו זוועה, זה כשלון של כולנו.

אם להיות יהודי פירושו לקחת על עצמו לנהוג על בסיס התורה ולא על רגשות, דחפים או נקמות למיניהם, על אחת כמה וכמה על חברה יהודית לחפש להתקיים על ערכים אלה, על אחת כמה וכמה חברה ששואפת לקיים את המצב הזה בארץ ישראל.

על הפושעים הנתעבים להיות נשפטים, עליהם לשלם על פשעיהם, אבל אם נשמעו קריאות מטעם "וביערת הרע מקרבך" אין כל ספק שלא די במשפט צדק את אלה.

יש לבער את הרע. עבודה קשה פי כמה.

הורי הנערים שנרצחו בחודש האחרון הדהימו את כולם בכבוד שלהם, באיפוק שלהם, באלטרואיזם שלהם, אבל לא די בכך, לא די בהתנהגות ראויה לשבח אצל אזרחים.

על החברה, על מנהיגיה, הוגיה, מחנכיה, שופטיה ושוטריה ומדינאיה לפעול כך שהדבר לא יישנה.

לא עליהם להכות על חטא, עליהם לפעול כדי לשנות את המצב הנתון הקשה מנשוא הקיים היום בחברתנו, אם היא מניבה פירות מעין אלה.

הסוציאליזם המציא את הביקורת העצמית וזאת הפכה לבדיחה גרועה מהרגע שהסטליניזם צמח מקרבה.

לווינס לימד אותנו – ואת הדבר הוא היה בעצמו מייחס לתורה עצמה – שלא הביקורת העצמית היא מילת המפתח, אלא האחריות היא מילת המפתח.

לא אחריות לעצמי, אלא אחריות לזולת.

התורה מלמדת אותנו – באמצעות התלמוד – שלא רק הרוצח השוגג הוגלה לעיר המקלט, גולה רבו יחד איתו.

אני מצפה מהמחנכים והרבנים  של הרוצחים של הנער משועפט לקום ולדבר. אני מצפה מנשיא המדינה שיושב בכלא על פגיעות מיניות שיקום ויגיד בקול רם "אני עשיתי ומבקש סליחה" במקום לזעוק את חפותו נטולת הבסיס. אני מצפה מראש הממשלה לשעבר שיסתכל ישר ויגיד "אני קיבלתי שוחד" במקום לחפש בכל דרך אפשרית לשבת כמה שפחות זמן בבית הסוהר. אני מצפה מהרב הראשי לשעבר שיודה בגנבותיו, אני מצפה מקציני המשטרה שיודו בקבלת שוחד.

רק כך תצליח אולי החברה לא רק לשפוט את הפושעים, אלא להגיע לזה שהבאים אחריהם לא יהיו אותם פושעים, אותה כלה בשינוי אדרת.

"הוכח תוכיח את עמיתך". על העם לקרוא לעומדים בראשו ולדרוש מהם להתייצב מול האחריות המוסרית האישית של כל אחד מהם. רק כך יהיה סיכוי לתקן את המעוות.